26.4.1994 - 27.7.1923
צעירותו
מאסוטסו אויאמה נולד בכפר בקוריאה הדרומית, ושמו האמיתי הוא צ'וי יינג יויי (Choi Young-Eui).
את ילדותו בילה במנצ'וריה, בחווה של אחותו. הוא התחיל ללמוד אמנויות לחימה מאוחר יחסית, בגיל 9.
בשנת 1938, בגיל 15, הוא נסע ליפן והתקבל לבית הספר לחייל האוויר, במטרה להיות טייס בדומה לגיבור הלאומי בן זמנו - הטייס הקרבי מקוריאה. זו הייתה תקופה מסובכת באותן שנים. להתקיים לבד בגיל זה היה קשה יותר ממה שציפה. בנוסף לכל הקשיים, היחס ביפן לסטודנטים הקוריאנים לא היה אוהד במיוחד.
למרות התקופה הקשה, הוא המשיך ללמוד אומנויות לחימה ולהתאמן באגרוף ובג'ודו. פעם אחת ראה סטודנטים שהתאמנו באוקינאווה-קראטה (Okinawa karate). זה עניין אותו, והוא נסע לדוג'ו של גיצ'ין פונקושי (Gichin Funakoshi), לאוניברסיטת טאקושוקו (Takushoku), שם חקר את מה שידוע היום בשם 'שוטוקאן קראטה'.
ההתקדמות שלו הייתה כל כך מהירה שבגיל 17 כבר קיבל דאן 2, וערב קבלתו לצבא האימפריה היפנית בגיל 20 כבר היה לו דאן 4.
באותה תקופה הוא החל לגלות עניין גם בג'ודו, והתקדמותו בתחום זה היתה מפליאה לא פחות. תוך 4 שנים מתחילת האימונים, סיים עם דאן 4 בג'ודו. במקביל החל את לימודיו בגוג'ו-ריו אצל סו-ניי-צ'ו (So Nei Chu), שהיה אחד מתלמידיו הראשונים של צ'וז'ון-מיאגי (Chōjun Miyagi), ושעתיד היה להשפיע באופן עמוק מאוד על חייו של מאסוטאצו אויאמה.
בעקבות תבוסתה של יפן במלחמת העולם השנייה, מאסוטסו אויאמה נכנס לתקופת ייאוש ודיכאון וכמעט הפסיק להתאמן. לשמחתנו, סו-ניי-צ'ו כבר נכנס לחייו...
סו-ניי-צ'ו, שנולד בעיר הולדתו של אויאמה, היה ידוע כאחד מהמומחים הטובים ביותר בגוג'ו-ריו. הוא היה ידוע בכוחו הפיזי והנפשי, והוא זה שדחף ותמך במאסוטסו אויאמה- להקדיש את חייו לאמנויות לחימה. הוא הציע לאויאמה להתבודד מבני אדם, ובמשך 3 שנים להתעסק באימון הגוף והנפש.
בגיל 23 מאסוטסו אויאמה פגש את אייג'י-יושיקאווה (Eiji Yoshikawa) שכתב את הרומן 'מוסאשי' (Musashi), המבוסס על חייו ופעולותיו של הסמוראי הידוע ביותר ביפן- מיאמוטו מוסאשי שכתב את ספר חמש הטבעות, שהשפיע רבות על חייו של אויאמה.
הסופר והרומן ביחד, עזרו למאסוטסו אויאמה להבין יותר לעמוק את קודקס הסמוראי- 'בושידו'.
באותה שנה יצא אויאמה אל ההר מינובו (Minobu) – המקום בו מוסאשי ייסד את שיטת הלחימה שלו בחרבות: ניטו-ריו. אויאמה חשב שאין מקום יותר מתאים להתחלת האימונים הקשים. בין החפצים שלקח עמו, היה גם עותק של הספר של יושיקאווה, וגם ספר חמש הטבעות עצמו. תלמידו של אויאמה, יאשירו (Yashiro), הצטרף אליו.
הבדידות הייתה נוראה, וכעבור 6 חודשים של אימונים יאשירו ברח במהלך הלילה. זה עוד יותר הקשה על אויאמה, והגביר את רצונו לחזור לחברת בני אדם.
באמצעות נימוקים ודוגמאות רבות סו-ניי-צ'ו הצליח לשכנע את אויאמה להמשיך באימונים, ואויאמה קיבל את ההחלטה להפוך ללוחם החזק ביותר ביפן.
אולם, כעבור זמן מה, האדם שסיפק לו את האמצעים כדי לחיות, הודיע לו שאין ביכולתו עוד לכלכל את אויאמה. עברו 14 חודשים מאז תחילת האימונים- והנה אוימה נאלץ לחזור.
כעבור מספר חודשים, ב1947, אויאמה ניצח את האליפות הראשונה של יפן בקראטה, שהתקיימה לאחר המלחמה. אולם הוא עדיין הרגיש שאיזשהו מקום בנשמה שלו נותר ריק, בגלל שהוא לא מילא אחר הבטחתו לחיות בבדידות 3 שנים. באותו רגע קיבל אויאמה את ההחלטה להקדיש את כל חייו לקראטה.
מאסוטסו אויאמה שוב התבודד מאנשים והחל באימונים מוגברים בהרבה, והפעם על ההר קיוזומי (Kiyozumi). הוא בחר דווקא במקום זה כדי לחוש התרוממות רוחנית. הפעם האימונים היו פנטסטיים מבחינת הקושי שלהם- 12 שעות ביום, וכך כל יום ללא הפסקה.
באמצעות עמידה מתחת למפלי המים הקפואים, זריקת אבני נחלים עם הידיים, שימוש בעצי היער לשיפור הטכניקה והמכות- באמצעות כל אלה חישל את גופו. כל יום כלל גם לימוד כתביהם שלאמני הלחימה העתיקים, ז'אן ופילוסופיה.
כעבור 18 חודשים, סיים את התבודדותו בעודו בטוח בעצמו מסוגל למשמעת עצמית מלאה.
במהלך תקופה מסוימת בעודו בהרים, מאסוטסו אויאמה חי לפי לוח אימונים קפדני שיצר לעצמו. לוח זה לעיתים קרובות מובא בקורות חייו, ומשמש תוכחה לתלמידים קלי ראש:
4 בבוקר- השקמה.
מדיטציה עם עיניים עצומות- 10 דקות.
ריצה על ההרים- שעתיים.
7 בבוקר- הכנת אוכל.
8 בבוקר- ארוחת בוקר וארוחת צהריים ביחד.
9 בבוקר- תחילת האימונים:
לבצע 10 פעמים את הקומפלקס הבא שמורכב מחמישה תרגילים:
א. 20 פעם להרים משקל של 60 קילוגרם.
ב. לבצע 20 שכיבות סמיכה על האצבעות.
ג. לבצע 20 שכיבות שמיכה בעמידת ידיים.
ד. לבצע 20 פעם מתח.
ה. לתת 20 מכות במקיאוורה (זהו מתקן עשוי עץ קשיח, שעליו משפרים את הטכניקה והכוח של המכות).
ו. לבצע תרגילי נשימה, ומיד להתחיל את הקומפלקס מההתחלה וככה עשר פעם.
לאחר ביצוע של הקומפלקס 10 פעמים- מנוחה עד שעה 11.
11 בבוקר- ביצוע קאטה, כאשר בכל יום יש לבצע 100 פעם איזושהי קאטה אחת, (לדוגמא- ביום הראשון פינאן 1, ביום השני פינאן 2, וככה הלאה, ואז לבצע את כל הפינאנים בסדר הפוך...), וככה עם כל הקאטות.
2 בצהריים- הרמת משקולות: להרים 20 פעם משקל של 60 קילו, ולאחר מכן להגדיל באיטיות את העומס.
לבצע 1000 שכיבות שמיכה: (מנוחה אחרי כל קומפלקס):
200 פעם על שתי אצבעות,
200 פעם על 4 אצבעות,
400 פעם על 5 אצבעות,
ולאחר מכן עוד 200,
לפעמים, כדי לגוון, לעשות 1000 פעם שכיבות סמיכה על האגרופים, עם הפסקה אחרי 500 הראשונים.
3 בצהריים- תרגול של טכניקה קרבית.
ביצוע תרגילים עם מאקיווארה.
טיפוס על חבל.
תרגילי בטן- 200 פעם.
שבירת אבנים.
5 בערב- הכנת אוכל, וארוחת ערב.
6 בערב- לעשות מדיטציה וללכת לישון.
בנוסף לאמור לעיל, נציין שרבים מאלו שהשקיעו את חייהם בקראטה, שמרו על סדר יום כזה לא שנה או שנתיים, אלא 20 ואף 30 שנה, ולעיתים גם כל החיים.
ואולם, בשביל אמן שרוצה לקרוא תיגר על בתי הספר הטובים ביותר של הקראטה ולהכניס מתודיקה חדשה ללימוד אומנויות הלחימה, - ניצחון אחד באליפות זה בוודאי לא מספיק...
בהיותו אדם מודרני, אויאמה הבין די מהר שהדבר היחיד שיכול לעזור זהו מסע פרסום רועש ומקיף. במרץ ובקפדנות, החל להכין מסע פרסום עצום.
רצונו של מאסוטסו אויאמה להילחם עם פר ללא ציוד מגן, התקבל בתקשורת כטירוף מוחלט. הוא עצמו הוכרז כמתאבד. אויאמה לעומת זאת, התכוון לנצח בכל מחיר. הקרב הראשון עם הפר נמשך 35 דקות. בסה"כ ערך קרבות עם 52 פרים, 3 מתוכם מתו במקום, ול-49 הוא שבר את הקרן במכת שוטו.
ניצחונותיו לא היו קלים. ב-1957 הוא כמעט מת מפציעה חמורה שגרם לו פר זועם במקסיקו סיטי. הפציעה כבלה אותו למיטתו לחצי שנה. ועל אף הפציעה, עדיין הצליח אויאמה להפיל את הפר ולשבור את קרניו. הוא לא הפסיד אפילו פעם אחת.
ב-1952 הוא יצא למופעי ראווה מקיפים בארצות הברית, שם עורר התרגשות חזקה בקרב הציבור בעודו מדגים יכולות על אנושיות. באמת, איך עוד יכול היה להגיב הציבור האמריקאי, כאשר האמן היפני שבר בקלות בלוקים ענקיים ואבנים כבדות, הוריד במכה מהירה את הפיות של בקבוקי זכוכית מבלי לשבור או להפיל את הבקבוקים, הכה עם פטיש על מפרקי אצבעותיו, שבר בידיו ורגליו קרשים עבים מאוד שהיה מונחים בערמות של למעלה מ15 או 20 קרשים - במכה אחת, ושבר אבנים שהיו מונחות זו על גבי זו?
אויאמה קיבל את הכינוי GODHAND (יד האלוהים). הוא נהיה ביטוי חי לעקרון של הלוחמים היפניים העתיקים: 'מוות במכה אחת'. אויאמה סייר בארצות הברית במשך שנה שלמה, בעודו מדגים את אמנות הקראטה באופן חי ובטלוויזיה. מאחורי הקלות הנראית כלפי חוץ, של ניצחונותיו, עמדו שנים ארוכות של אימונים קשים מאוד, שלא כל אחד היה יכול לעמוד בהם.
במהלך השנים הבאות, הוא הזמין את האמנים היפניים הנודעים ביותר של אמנויות הלחימה השונות, ובין השאר גם מתאגרפים. הוא ביצע 270 קרבות.
מרבית יריביו נוצחו במכה אחת! הקרב לעולם לא נמשך יותר מ-3 סיבובים, ורק לעיתים רחוקות נמשך יותר ממספר שניות. טקטיקת הקרב שלו הייתה פשוטה להפליא: הוא התקרב אל יריביו ונתן מכה שכתוצאה ממנה היריב היה מקבל שבר בעצמותיו. אם היריב חסם את המכה, אז החסימה נמחצה או נשברה. אם היריב לא חסם את המכה, צלעותיו נשברו.
ב-1953 אויאמה פתח את הדוג'ו הראשון שלו, באזור מיג'ירו (Mejiro) בסביבת טוקיו. ב-1956, נפתח הדוג'ו הקבוע הראשון מאחורי טריטוריית אוניברסיטת ריקיו (Rikkyo), במרחק 500 מהמקום שבו נמצא בימינו הדוג'ו המרכזי (honbu).
ב-1957, נמנו בין התלמידים בדוג'ו למעלה מ-700 משתתפים, בנוסף לרבים שלא הצליחו לעמוד באימונים הקשים. אמנים משיטות אחרות הגיעו אל מאסוטסו אויאמה על מנת ללמוד את הקראטה עם המגע המלא ושיטות הלחימה החזקות ביותר.
אחד מתלמידיו, קנג'י קאטו, שהיה גם אחד מהמאמנים הראשונים, הדריך את האמנים הזרים שהגיעו ופנה אליהם במילים הבאות - "יש ללמוד כל שיטת לחימה וכל דרך שתהיה יעילה בקרב אמיתי".
זה היה הקראטה האמיתי שאליו שאף מאסוטסו אויאמה. הוא לקח דרכים ושיטות הגנה והתקפה מכל אמנויות הלחימה הקיימות, ומעולם לא הגביל את עצמו בקראטה בלבד.
תלמידיו האמיתיים של אויאמה, פיתחו יחס רציני אל התרגילים והטכניקות הקרביות, וראו בהם בראש ובראשונה את האמנות של ניהול קרב. בתחרויות כמעט ולא היו מגבלות: מכות לראש היו מותרות, וניתנו עם כף יד פתוחה או עם אגרוף עטוף במגבת. תפיסות, זריקות ומכות לאזור האשכים, היו מותרות. הקרבות נמשכו עד לניצחון המוחלט. פציעות היו דבר שבשגרה, ונשירת התלמידים היתה עצומה (למעלה מ-90%). התלמידים לא קיבלו שום הנחות, ללא תלות במעמדם. כל אחד קיבל את מה שהיה ראוי לו.
כעת- היה אפשר לחשוב על פתיחת בית ספר נפרד לקראטה: אויאמה החל ביצירת בית ספר לשיטת לחימה חדשה- קראטה קיוקושינקאי, בעודו מעמיד את השיטה החדשה באופן מובהק בנפרד וכנגד כל שיטות הלחימה האחרות הקיימות.
המרכז העולמי של בית הספר לקראטה של מאסוטסו אויאמה נפתח באופן רשמי ביוני 1964, וקיבל את השם קיוקושינקאי (האיחוד לחיפוש האמת). מאז אמנות לחימה זו התפשטה ביותר מ-120 מדינות, ונכון לעכשיו מתאמנים בארגון - WKO Shinkyokushinkai , למעלה מ12 מיליון אנשים.
זה מצער, אך ב-1994 בגיל 70, מאסוטסו אויאמה נפטר מסרטן הריאות. עובדה זו גרמה למחלוקות פוליטיות וכלכליות רבות בעולם הקיוקושינקאי שברובן עדיין קיימות. כתוצאה, נשבר הקיוקושינקאי העולמי למספר ארגונים נפרדים, אותם מנהיגים תלמידיו לשעבר של מאסוטסו אויאמה.
אחד מארגונים אלה הוא הארגון העולמי של השין-קיוקושינקאי, שמשמעות שמו בעברית היא: "הארגון החדש של מחפשי אמת מוחלטת".